ארמון אמירי פעור בהגושרים

ארמון האמיר פעור היום מלון הגושרים בטבעמרכז המגורים של שבט אל פאדל היה בצומת ואסט היום צומת האמיר. היה להם ארמון נוסף מאבן שניבנה בתחילת המאה ה 20 במקום בו עומד היום מלון הגושרים בטבע ושימש לאירוח יותר חורפי, ולפעילות סביבתית בעמק החולה.

מיבנה הארמון בהגושרים.: הארמון ניבנה על גדת נהר קדום. בזמן בנית המבנה זרמו מים רבים של הדן בערוץ, הערבים בסביבה כינו אותו נחל קרעוני.
הוא הוא הערוץ המרכזי של הדן. עקב יופי המקום ובעקבות כך שהמקום היה מוגן יחסי מהסביבה ושולט על שטחי עמק החולה הצפוני,
ועל חלקות הכפר חצ'ץ , ניבחר המקום לבניה ולמגורי משפחת האמיר פעור . שגם חלקות קרקע פרטיות שלו היו בקרבת מקום.

צורת הבניה כאות רש, והוא ממוקם בדיוק בעיקול גדות הנהר. בדרום קיר הכניסה שחלקי קשתות הכניסה שולבו בתוך הלובי של המלון
קיר סוגר מצדו המערבי עד למצוק ובפינת המצוק בעיקול מזרחה קיר בנוי ומסותת היטב מאבני טרברטין אשר נחצבו במקום . בין הקיר למצוק היתה בריכת מים ועצי ברוש אחדים . במדרון טרסות עם עצי גן ובוסתן . .
החלק המזרחי צר וארוך ,במרכז המבנה הפונה לדרום , ממוקמים במבנה שורת קשתות יפות המפארות את החזית . ודלת הנפתחת לכוון מזרח.
באופן כללי המבנה צר וארוך ובשני צדדיו פתחי כניסה , ברחבה הפונה דרומה ברכת מים ולידה היה ממוקם אוהל האורחים.
למבנה הדרומי היו מדרגות שהובילו לקומה העליונה.

האוהל שקדם למבנה תמיד היה גבוה יותר מאוהלי השבט והיה מחולק למחיצות עבור נשותיו לב האוהל חדר גדול המודאפה
הוא חדר האורחים.
במורד אמת המים, היום פלג הגושרים. בנויה תחנת קמח מסוג מגלש שפועלי האמיר שחזרו אותה והפעילו אותה לטובת משפחת האמיר
ב מקום היו מחליפים גרעינים בקמח בחצי השווי וגם מביאים חיטה לטחינה עבור חלק מהיבול.

רמדן ועיד אל פיטר
בחג זה ובחגים אחרים נאספים היו השייכים של השבט אל אוהל האירוח לתפילות.
רמדן המסורת מספרת. כי נתון ניתן הקוראן בחודש זה.מוחמד הנביא היה מתגורר במערה מתבודד המלאך גבריאל בה
ללמדו את דיברי אללה ואמר לו, אברהם אבי האיסלם צם עשרה ימים בחודש זה לפני עלותו את בנו לעולה. ואין יודעים אלו הם עשרה ימים באמצע או בסוף לכן
צמים את כל ימי החודש
ברמדן מקושט כל הארמון ובמיוחד אוהל האורחים בו פרוסים שטיחים ומרבדים יקרים העבדים מתרוצצים ללא הרף מביאים צאן וזבח לאורחים
הבאים לברך, בלילה הראשון את האמיר. באים באי כח הדרוזים.האינצירים (העלווים).הצרקסים וגם מערי הסביבה שבסוריה ולבנון.
בבוקר בדואים מכל הסביבה על סוסות מקושטות והולכי רגל נוהרים לאוהל האמיר, זה היום היחידי בשנה שמתאספים כל אנשי השבט אצל ראשם מנהיגם
ומברכים זה את זה בברכת יד על הלב

סיפורם של נסיכי משפחת פעור

המשפחה מוצאם מבני דוד של הנביא מוחמד . מנהיגי שבט אל פאדל בנדודיהם מערב הסעודית
התיישבו בגולן.לפני 200 שנה לערך. עקב היותם ממוצא מכובד ובגלל מעמדם , קיבלו ורכשו קרקעות מהשלטון העותומני המוסלמי ששלט בתקופה זו בכל אזור הים התיכון.
שבט בדואי זה שלט בצפון הגולן .. כדי לאזן כח זה וכדי להגן על גבולות האימפריה הועברו נתינים צרקסים מאזורי קפקז לאזור הגולן סביבות קונטרה
התושבים השכנים החדשים לשבט פאדל לא הגיעו לעמק השוה באזורם, ונפתחו שרשרת של חיכוכים על שטחי קרקע ומרעה .כך ארע
שבשנת 1880 התחולל קרב גדול בין הבדואים לצרקסים, ולוחמים רבים בניהם האמיר חסן שהדה נהרגו בקרב….
והם ניקברו כשהידים. רובם בקבר אחים ממערב לצומת סכיך . הירושה של שלטון הנסיכים עברה לבן של חסן, מחמוד
ששלט מ1880 ועד 1926 מת בגיל 70 הוא היה אהוב ומקובל על השבט ועל כל תושבי אזור הגולן ועמק החולה ואפילו ישב בפרלמנט הסורי וגם בלבנון
השפעתו היתה רבה. בתקופתו ניבנו שני ארמונות האבן אחד בצומת ווסט ( מרכז השבט) והשיני במקום בו ממוקם מלון הגושרים קרוב
לחלקות שברכוש המשפחה. מלחמת עולם ראשונה פורצת ולאחריה נכנסים לאזור כשולטים הצרפתים. אמיר זה מרים את נס המרד כנגד הכובש הצרפתי,
בכל שטחי בעלותו יושבים אריסים נתינים זרים המעבדים ורועים בקר ואחרים משלמים מסי חסות .כל זה לא לרוחם של השליטים החדשים ואלו יוצאים כנגדו
פעולות איבה ,ופעולות עונשים רודפות זו את זו. באחד מפעולות אלו נהרס ארמון האמיר בעמק החולה ע"י הצרפתים(ועמד בהריסותיו עד שהגושרים עלתה על הקרקע)
אמיר זה בורח למנדט הבריטי ונאסר בכלא עכו .אנשי השומר חברי כפר גילעדי השתדלו עבורו אצל שלטונות המנדט לשחררו מידי הבריטים כי הוא היה ידידם של מתישבי החולה הראשונים
אמיר זה נפטר והלך לעולמו בשנת 1927 ובמקומו בא בנו שמעון שקיבל את תואר האמיר לבית פאור. אמיר זה סגנונו היה מתירני ולא שמר את דרכי אביו חמדנותו לכסף ורכוש והוללות היו רבים. ועיקר זמנו בילה מחוץ לגבולות השבט ושמו יצא רע. גבה מיסים רבים ופיזר כספו על מותרות עד ששבטו מאס בו
שמעון זה גם עשה את עסקאות הקרקע הגדולות עם הקרן הקימת, בשנת 36 עד שנות ה40 מכר את כל חלקותיו בעמק החולה הצפוני. ועליהם עלו להתיישבות דן דפנה שאר ישוב אמיר
ומאוחר יותר הגושרים על שרידי ארמונו.

סיפור אחותו של האמיר כפי שנכתב ע"י פסח בר אדון שנות ה30

דמדומי- ערב עברתי עם עדרי על יד הארמון של האמיר, כל הגברים- האמיר, אחיו ורוב עבדיהם רכבו להם העירה על סוסותיהם האצילות והמפורסמות.
גם אורחים אינם היום בשבט. עבדים אחדים יושבים להם עם העבד אשר על ה"קהוה סביב הקומקומים המלאים., העומדים בתוך רמץ מדורה.
הם יושבים באוהל האורחים רחב הידיים אשר לפני הארמון ומנהלים שיחה בעצלתיים. בארמון נמצאות, מלבד האם, האמירה חמדה, ובתה שריפה, גם "עבדות",
שפחות אחדות המשמשות אותן, בפתח חדריהן האחוריים יושבת לה הבת ישיבה מרושלת על שרפרף נמוך, מסתכלת במבט קפוא לפניה.
כך דרכה תמיד: כשאין אורחים או זרים נמצאים בחוץ היא יוצאת לה – ולפעמים קרובות גם האם איתה – ומטיילת לה הנה ושוב לפני הארמון :
יושבת או שוכבת לפעמים בצל על מרבדים,אשר פורשות לפניה השפחות שמגישות לה "קהווה" שחור לשתות: ואם האם היושבת –מגישות לה נרגילה ושומרות כל הזמן על הגשת הגחלים במועד.
שריפה מחליפה שיחה עם בנות ונשות השבט, הבאות לשאוב מים מהמעיין הסמוך, אולם בדרך כלל
שתיהן יושבות בית, כלואות ומסוגרות, ואינן יוצאות מפתח ביתן ואינן נראות בין הנשים כדרך כל בנות השבט. מעמדן החשוב אינו מרשה להן להתנהג ככל הנשים. מוכרחות הן לנהוג מידת אצילות,
צניעות ודרך ארץ, ולא לחלל חלילה את שמן ושמה הטוב של המשפחה ומעמדה האצילי.
שריפה אינה צעירה כבר, אם כי עודנה פנויה ואיש לא ידעה כבת שלושים היא. לבושת שמלת משי
מודרנית, אבל מפאת שומן גופה נראית עליה השמלה כשק. בעלת עיניים יפות ומביעות ,
בתוך פנים אציליים ומקועקעים כמנהג כל בנות השבטים.
אחיה האמיר אינו רוצה – ורק בו תלוי הדבר- לתיתה לאיש,רבים באו לבקש אותה מידיו והרבו במחירה, אבל תמיד הוא מוצא לו איזו אמתלה ונימוק, בעיקר כלפי אנשי השבט ונכבדיו,
המתרעמים על כך ומעירים את אזנו בעקיפין…… לרוב הוא מוצא, כי החתן אינו ראוי להילוות
למשפחה מיוחסת עתיקת גזע ובעלת עבר עשיר ומפורסם. אם כי בין אלה היו "בקים", שייכים
ואפילו אמירים בני מעמדו, אבל נופלים ממנו בייחוסם, כי על כן קבלו את אמירותם ב"סיף ",
בחרב ובמלחמה ולא בירושה: והוא יחוסו נמשך ממשפחת הנביא בכבודו ובעצמו,
ככתוב וחתום לראיה ולעדות לדורות על ספר יוחסין הנשמר בארמון.
מספרים שהיא ,שריפה,נמשכה באהבה אחרי רופא צעיר ויפה מדמשק שבא תכופות לארמון,
וגם נפשו חשקה בה, אך האמיר הרחיקהו… אבל הטעם העיקרי לסרובו – כפי שמתלחשים בשבט
מפה לאוזן שעין האמיר מרחיקה ראות וחס הוא על הירושה השמנה שיצטרך אחר כך לתת לה
כשהיא תתחתן, רוב השבט מרגיש בצערה, כואב כאבה ונד לגורלה הרע.
יודעת היא קרוא וכתוב, כי בהיותה קטנה, אביה האמיר נתנה ללמוד אצל ה"כתיב" שלו, שלימד גם
את בניו הקטנים , ואומרים שהיא עולה עליהם בידיעותיה. אחרי שאלות השלום ושאלות על הצאן,
על המרעה ,על הרועים, על המים , על עדר הגמלים והנדידה החדשה, התחילה לשאול בהתעניינות
רבה על מצב האשה " במוסקוב" ב"עלמן" (גרמניה) ובכל העולם. היא הרבתה לשאול על אופן
ההתחתנות וההתקשרות שבין הצעירים ….