ביקור במערת עטלפי פרי

טיול למערות בעמק נחל קורן,  זה זמן מה שלא ביקרתי במקום, והפעם החלטתי לראות מה שלום העטלפים , יצאתי משביל הנחל ושמתי פעמי לעבר גדת הנהר המערבית, עברתי את הנטיעות החדשות של יער מאכל, במבט מערבה לעבר המצוק אני רואה את קימורי המערה , אבל השביל שהיה במקום בשנה שעברה נעלם בתוך סבך צמחי האביב שגדלו במקום, חרדלים ,דגניים, חלמית  וחוטמית כולם מעורבבים זה בזה, כמו חומה בצורה, ואני מפלס את דרכי בסבך, ועולה לאט לאט במעלה הגדה, ומגיע לפתח  המערה הראשונה, הכניסה בנויה מאבן ללא דלת, אני מציץ דרכה המערה מוכרת לי משכבר. בפעם האחרונה שביקרתי בה, הייתה כאן התנחלות של זרים עם ציוד לינה ושהייה, הציוד איננו, והמקום חזר לטבע. על אפר המערה  סימני עכבות חיות, אבל דעתי היא לבקר במערה הבאה שהיא היא נושא הביקור, ביתם של עטלפי הפרי, השביל ממשיך להיות קשה למעבר, בידי יש מזמרה ואני גוזם את דרכי בצמוד לקירות  סלע הטרברטין, עד  שאני מוצא את מדרגת המצוק כדי להגיע אל פיתחת המערה, הרבה צמחי סרפד ועוד, הסרפד מצליח לדקור אותי דרך המכנס, וזה צורב, והנה פתח המערה הרחב מולי, וכבר נשמע רעש משק כנפי העטלפים, הם די רגישים לתנועה של המתקרבים לפתחם, במקום נראים עטלפים רבים, המעופפים בין שני חלקי המערה, למעשה רואים יותר כנפים מאשר גוף, אני שוקל מה לעשות? האם לבקר במעמקי המערה  החשוכה?, או להניח  לעטלפים ולא להפריע מדי, אני מצלם רק מהקטע הראשון של המערה, וחוזר לצאת. מעט מהעטלפים יוצאים מחוץ למערה, וחוזרים ושבים,  עטלף הפרי זה יונק מעופף בגודל של בין עכבר לבין חולדה רק שמחובר לה כנפים, משקל כ80-170 גרם, צבעו אפור כהה, שיניים חדות, ורגלי אחיזה יוצאות מהכנף מאחור, ולמעשה מהרגלים האחוריות ועד כולל עברה קדמית נפרשת הכנף, עיניים עגולות בולטות. בזמן מנוחה או אכילה, הוא נאחז עם רגליו האחוריות בסלעים המחוספסים והזיזים, וגופו שמוט כאשר ראשו מוטה, חי במושבות צפופות, ופעיל במיוחד בלילה, אבל גם ביום נודד בין מערות במרחק של עד 80 ק"מ, וכאן יש לשער, שאותה חמולת עטלפים שבמערת חסס נמצאת גם במערות או מבנים בלבנון השכנה. עטלף הפרי כשמו כן  ניזון מפירות, הסברה הייתה שמזיקים למטעי החקלאים,  ולכן שנים רבות אחורה היו משמידים אותם ע"י רעלים, סוגרים את פתח המערה ביריעות חזקות  ומשליכים  פנימה רעל גז, לאחר עבודת מחקר  בשטח, הבינו שעטלף הפרי לא מזיק  ואפילו מועיל, כי הם אוכלים פרות בשלים שנשארים בשטח כי לא נקטפו, והפרי כבר גם נגוע במזיקים, והרי לכם סניטר שמגן על מטע החקלאי. העטלף אוכל גם פרות מעצי סרק אחרים לדוגמה את פרי האזדרכת, נכון כאשר הוא בשל  וכך בסיורים רבים מוצאים חדרי אוכל, שבתחתיתם  ערמות גרעיני אזדרכת שציפתם הוסרה כמאכל, נתקלתי בזה  בקשת הבנויה בתחנת קמח משולשת בהגושרים, בסככה ישנה בהגושרים, מתחת עץ מסוים, ואפילו במערה מצפון למערת העטלפים, ששם הם לא אוהבים לגור כי אין חושך, אבל למטרת חדר אוכל זה מתאים. ריבוי, הנקבות יכולות להמליט פעמים בשנה, בסתיו ובאביב, ולכן לא מבקרים במערה עד אפריל, כדי לא להפריע, כל המלטה גור אחד שנאחז בחוזקה על ביטנה של האם, וכך גם יונק וגם מעופף עם האם לאסוף אוכל. בבתי הישוב יש מי שהעטלף מפריע לו כי הוא מלכלך את המרפסות בהפרשות קקי פרי, במיוחד אם יש עץ שסק בסביבה. כל יתר סיפור העטלף אפשר לקרוא באינטרנט או בספר זואולוגיה.  בשלב זה אני פונה לחזור מהמערה לתרבות, ומחפש לי דרך מילוט. מימין למערה יש חציבה ישנה, ודרכה אני עולה מעל לסלעי הטרברטין, עוד קצת צמחים מתייבשים ואני ליד גדר טייל  שקק"ל הניחו במקום, עולה ועובר ואני על דרך עפר ופני להגושרים. למטה ממזרח עמק הנהר שבו נשתלו הרבה עצים ע"י עמותת יער מאכל קורן .    

  על עטלף  פרי   http://beshvilhaarez.parks.org.il/article.asp?item=184

רשימה של אורי דימנד,  אתם מוזמנים לטייל איתי בעמק הנהר שנעלם https://plagim.com/ 0546693165

https://www.facebook.com/uri.dimand

עמק הנהר הנעלם הצפוני, בעקבות חזירים ,עטלפים ,וג'ונגל פרא

עמק הנהר הנעלם הצפוני, בעקבות חזירים ,עטלפים וג'ונגל פראי.
אל ארץ פלגי מים
יעקב מאור ידיעות אחרונות

סופשבוע אינטנסיבי בצפון עמק החולה: שיט בקיאק במורד החצבני, טיול בוקר בין בריכות דגים, זחילה רטובה במנהרת קנים, טיול אל מקורות הדן, מסעדה עם נחל, מלון שצמח מתוך העמק – והביתה, לא בשמחה רבה
חזירים ועטלפים השכמנו אל השבת עוד לפני שמשמרת השחר התייצבה במטבח כדי להשיק את הג'חנון והסלטים של ארוחת הבוקר. בשש כבר צעדנו בשוליה הצפוניים של חורשת טל, לפני שפנינו ימינה על הכביש המוביל לכפר-סאלד ושמיר. אחרי איזה קילומטר חוצה את הכביש אחד הפלגים של הדן, וקצת אחרי גם הבניאס שוצף מתחת לגשר. בנקודה הזאת נפרדנו מהאספלט ונבלענו בתוך מכלול בריכות הדגים של קיבוץ דן, המוקף שדות ושדרות מטפסי-פרא.

התברברנו בין הבריכות, מרותקים כל פעם מחדש לביצועיו של קרפיון תורן שמתרגל ניתור אקרובטי אל האוויר. ספרנו עשרות ברווזים, חסידות, קורמורנים ועוד כל מיני עופות שדאו על קו המים, צימצמנו מרחק מול זוג נמיות, ובשדה הפתוח הצטרפנו לתהלוכה אינסופית של טוואי-משי צעירים.

הרגליים סחבו לעבר שדרת האקליפטוסים שמלווה את הבניאס בדרכו דרומה, אבל השעון הזכיר לנו שהג'חנון בחדר האוכל לא יחכה לנו לנצח. חזרנו להגושרים דרך שביל העפר שחובק את חורשת טל מדרום.

הג'חנון חיכה, וגם אורי דימנד. אורי, מדריך טיולים מהזן הנכחד, חף מגימיקים, נוהג להוביל את אורחי המלון לטיול בעמק הנהר הנעלם המוטל למרגלותיו – שריד לאגם גדול שכיסה עד לפני 70 אלף שנה את כל עמק החולה.

המסלול עובר דרך מפל וטחנת קמח עתיקה ומשוחזרת בקצהו של אחד מפלגי הדן שחוצה את הקיבוץ, גולש לבריכת הקורן, חולף על פני טחנת קמח נוספת שפעלה כאן עד לא מכבר, מצפין לאורך אמת מים עד לנקודת תצפית ממנה ניבטים החרמון, הר דב, קצה בקעת הלבנון, רכס נפתלי והרי הגליל העליון, ומשנה כיוון לעבר שמורת השבטבטים – צמחים קדומים דמויי אורנים שזהו אחד המקומות היחידים בארץ בהם הם גדלים ומתרבים. הטיול מסתיים במסלול מפותל ויפהפה בתוך סבך קנים שסוגר על מימי הקורן.

את אורי דימנד פגשנו שוב אחר הצהריים, הפעם על בסיס פרטי. היעד: הקורן הצפוני – 300 מטר פראיים של נחל שלא עושה הנחות למטיילים שמוכנים להתמודד איתו, מוריד אותם על ארבע, מזחיל אותם על גחונם, סוחט מהם את טיפת הזיעה האחרונה שעוד נותרה בגוף ומשחרר מארסנל הקללות שלהם את המיטב שבמיטב.

זה מתחיל בתצפית על עמק קורן והסביבה, ממשיך בג'ונגל של בוסתנים וצמחיית נחלים, מתעכב ליד מערות של

נחל קורן. סוג של טירונות (צילום: אפי שריר)
טורפים בסביבתם הטבעית, ואז, כשנדמה שההבטחה לטיול לגמרי לא קל היתה סתם שליפת סרק, מתחילה טירונות גולני: צעידה כפופת-גו בשבילים מחופי ענפים קשיחים שפילסו חזירי-בר, אחר כך איזה 50 מטרים בתוך הסבך על הברכיים, ולבסוף זחילת נחש בת חמש דקות נצחיות במנהרת קנים אפלולית בקוטר של חבית דגים מלוחים.

אורי, בעבר מדריך בחברה להגנת הטבע ואחד שכבר מזמן חצה את קו השישים, הוא האיש שיזם ופילס את שביל המטיילים בקורן הצפוני. בשבילו, 300 המטרים האלה הם מגרש ביתי שאין לו בעיה לצלוח גם עשר פעמים ביום.

רגע, זה לא נגמר במעיין הקורן. אחרי היציאה מהנחל חצינו מטעי אבוקדו ואשכוליות וחתכנו לעבר החצבני, לתצפית ומנוחה קלה. בדרך חזרה להגושרים התעכבנו בכניסה למערת עטלפי-פרי. מאות יונקים מעופפים שנחרדו מנוכחותנו הדגימו מטס מסחרר בחלל המערה, כשחלקם פורחים החוצה, מרפרפים בכנפיהם על פנינו. חתיכת מחזה.

הטיול הזה באמת מיועד רק לאוהבי טבע מושבעים, כולל ילדים, ואינו מתאים לקשישים ומוגבלים בהליכה. הוא נערך בדרך-כלל בימי שישי אחר הצהריים, אבל אפשר לתאם מראש גם למועדים אחרים. המחיר לראש עגול ומגוחך – עשרה שקלים.

אורי, אגב, מדריך גם טיולים בארץ פלגי הדן, בצפון הגולן ובעוד אתרים ממוקדים בסביבה. לא להחמיץ את האיש והאגדה.

· אורי דימנד , טל' 6693165 – 054.